יש ביטויים שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב, עד שאנו מפסיקים לשאול מה באמת הם אומרים.
אחד מהם הוא הביטוי "שנאת חינם".
אנו רגילים להסביר שחינם פירושו "בלי סיבה", אך ייתכן שחז"ל ביקשו לרמוז לנו על עומק נוסף.

על פי תורת המשיח, המילה "חינם" אינה רק היעדר תמורה, אלא רמז אל
החן שלהם  אותו ניצוץ אלוהי הטמון בכל אדם, צלם האלוהים שבו נברא האדם.

כשמפסיקים לראות את צלם האלוהים..

חז"ל לימדו שבית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם.
אך ייתכן שהחורבן לא החל כאשר הפסיקו לעבוד את ה', אלא כאשר הפסיקו לראות את ה'
המשתקף בפניו של האדם שמולם.

כאשר אדם חדל לראות את צלם האלוהים בזולתו, קל יותר לבזות, להשפיל, להחרים,
לדבר לשון הרע ולהפוך מחלוקת לשנאה.
ברגע שהחן האלוהי נעלם מן העיניים גם הכבוד נעלם מן הלב.

שנאה אינה באה בחינם..

אנו רגילים לומר "שנאת חינם", אך האמת היא ששנאה לעולם אינה חינם.
היא עולה ביוקר.

היא גובה את שלוות הנפש, את הבריאות, את המשפחות, את הקהילות ולעיתים אף את עתידו של עם שלם.!!
כך היה בחורבן בית המקדש,
וכך קורה לכל חברה שמפסיקה לראות את צלם האלוהים שבאדם. ולא עושים "שיוותי השם לנגדי תמיד"!!

לראות את החן שלהם..

קל לראות את חסרונותיו של האדם.
הרבה יותר קשה לראות את החן שבו.

לכל אדם יש דעות שונות, אופי שונה וטעויות שונות,
אך עמוק מכל אלה שוכן ניצוץ אלוהי שאינו נכבה לעולם.
כאשר אנו מתרגלים לראות אותו גם היחסים בינינו משתנים.

אפשר לחלוק בלי להשפיל.
אפשר להתווכח בלי לבזות.
אפשר לבקר בלי לשנוא.

בית המקדש מתחיל בלב..

בית המקדש לא היה רק מבנה של אבנים.
הוא היה המקום שבו השכינה יכלה לשכון בתוך עם ישראל.

כל פעם שאנו מעניקים כבוד לאדם מפני שנברא בצלם אלוהים אנו מניחים עוד אבן בבניינו של המקדש.. וכל פעם שאנו משפילים אדם 
אנו מסירים אבן נוספת מן הבניין.

התרופה: אהבת חינם…

אם שנאת חינם היא איבוד היכולת לראות את החן של האחר, הרי שאהבת חינם היא היכולת לראות מחדש את חן הבורא הטמון בכל אדם.

אין פירושה להסכים עם כל דעה,
אלא לזכור שגם כאשר איננו מסכימים 
צלם האלוהים שבאדם עדיין קיים.

אולי זו המשימה הגדולה ביותר של דורנו:
להשיב את החן אל המבט.