שלושת מעגלי האהבה ביהדות

שלוש תמיד היו אהבותיי,

ברובד גוף: אהבת עצמי

ברובד נפש: אהבת האחר

ברובד נשמה: אהבת האל

במרכז התורה עומדת מילה אחת – אהבה.
היא לא רק רגש, אלא דרך חיים, דרך ראייה ודרך חיבור.
האהבה ביהדות איננה דבר חיצוני לנו – היא ניצוץ אלוקי שנמצא בלב כל אדם,
והמסע הרוחני שלנו הוא ללמוד להרחיב את האהבה:
מעצמנו → לזולת → ועד לבורא.

 אהבת עצמי – לדעת שאני חלק אלוק ממעל

לפני שהאדם יכול לאהוב אחרים, עליו ללמוד לאהוב את עצמו באמת.
לא מתוך גאווה, אלא מתוך הכרה בערך הנשמה שבתוכו.

בתפיסה היהודית, כל אדם נברא בצלם אלוהים:

“וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ.” (בראשית א׳, כ״ז)

זה אומר שיש בי חלק אלוקי, ולכן אני ראוי לאהבה, לסליחה, ולצמיחה.
אהבת עצמי פירושה לכבד את הגוף שנתן לי ה',
לטפח את הנפש, ולהקשיב לקול הפנימי שלי – הקול של הנשמה.

כשאני אוהב את עצמי, אני גם שומר על עצמי,
לא פוגע בי במחשבה שלילית, ולא מרשה לאחרים לכבות את האור שלי.

רבי נחמן מברסלב אמר:

“על האדם לחפש בתוכו את הנקודה הטובה.”
כי רק מי שמוצא את הטוב בעצמו – יוכל לראות את הטוב גם בזולת.

 אהבת האחר – “ואהבת לרעך כמוך”

השלב השני במסע האהבה הוא לפנות את הלב החוצה.
התורה מלמדת אותנו:

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.” (ויקרא י״ט, י״ח)

זו אינה רק מצווה – זו דרך חיים.
אהבת האחר פירושה לראות בכל אדם ניצוץ אלוקי כמו שלי.
גם אם הוא שונה ממני, גם אם אני לא תמיד מסכים איתו –
אני מכבד, מקשיב, ומנסה להבין.

בעל “השם טוב” אמר:

“אהבת ישראל היא אהבת ה'.”
כי כשאתה אוהב אדם אחר, אתה בעצם אוהב את ה' שבתוכו.

אהבת האחר נבחנת ברגעים הפשוטים –
כשאתה נותן מקום, כשאתה מוותר, כשאתה עוזר בלי לצפות לתמורה.
זו אהבה שמרפאת לבבות ומאחדת נשמות.

 אהבת האל – לחוש את הנוכחות בכל דבר

בראש כל האהבות ניצבת אהבת ה', שהיא המקור לכל השאר.
כמו שנאמר בקריאת שמע:

“וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ, וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ.” (דברים ו׳, ה׳)

אהבת האל איננה רק אמונה – היא יחסים חיים.
היא מורגשת כשאנחנו מודים, מתפללים, מתפעלים מבריאה יפה,
או פשוט עוצרים לרגע ואומרים: “תודה על החיים.”

ככל שאדם מרגיש אהבה כלפי ה',
כך ליבו נפתח יותר גם לאדם ולעצמו –
כי הוא מבין שכל הטוב שבתוכו ובסביבתו נובע ממקור אחד של אור.

כפי שאמר רבי עקיבא:

“חביב אדם שנברא בצלם.”
ומי שאוהב את מי שברא אותנו – אוהב בהכרח גם את הבריאה עצמה.

 שלושת האהבות כשלושת גלים באוקיינוס אחד

שלושת מעגלי האהבה אינם נפרדים –
הם נובעים זה מזה כמו שלושה גלים באותו ים:

• אהבת עצמי – היא היסוד. היא מלמדת אותי שאני כלי לאור.
• אהבת האחר – היא ביטוי לאור הזה בעולם.
• אהבת האל – היא השורש, המקור שממנו הכול מתחיל ואליו הכול שב.

כאשר שלושתן מאוזנות, האדם חי בהרמוניה –
הוא מרגיש מחובר, שלם, מאושר.
הוא רואה בכל רגע ביטוי של אהבה אלוקית גדולה.

סוף דבר

אהבה איננה רק רגש – היא מצב של תודעה.
כשאדם לומד לאהוב את עצמו, הוא מגלה את הדרך לאהוב אחרים,

וכשהוא אוהב אחרים, הוא מתחיל לחוש את אהבת הבורא שמחייה את הכול.

כמו שנאמר בשיר השירים:

“אני לדודי ודודי לי.” (שיר השירים ו׳, ג׳)

כך הופכת האהבה למסע –
מסע של לב שמגלה את האור האלוקי שבו,
ומקרין אותו לעולם כולו.

שאו ברכה ואלוהים אתכם!!

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות"

"יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי"

"הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי"

בשלווה, בענווה ובעין טובה

052-36-46-91