מידת היראה – שער ההכרה האלוקית

חז"ל אמרו: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קי"א, י). משפט זה, לכאורה פשוט, טומן בחובו את סוד הקשר הפנימי שבין האדם לבוראו. היראה, בלשון היהדות, איננה רגש של פחד או חרדה אלא תודעה עמוקה של נוכחות. זוהי ההכרה שהחיים אינם הפקר, שהעולם אינו מקרה, ושבכל רגע האדם עומד לפני פני ה'.

יראה – תודעת הנוכחות האלוקית

על פי רוח הגישה היהודית, יראה איננה בריחה אלא התקרבות. היא איננה מחיצה בין האדם לאלוקיו, אלא גשר המחבר בין הלב לבין השמים. היראה מתחילה ברגע שהאדם מבין שהוא נושא בתוכו ניצוץ אלוקי, ומתוך הבנה זו הוא בוחר לחיות באחריות, בענווה ובזהירות.

הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פרק ב') מתאר את היראה כתגובה טבעית להתבוננות בבריאה:

"בשעה שאדם מתבונן במעשיו ונפלאים הגדולים ורואה מהם חכמתו שאין לה קץ – מיד הוא אוהב ומשבח ומתאווה לדעת את השם הגדול, וכשרואה שהוא בשר ודם קטן ושפל – מיד הוא ירא וחרד."

היראה כאן אינה פחד מעונש, אלא תחושת פליאה וענווה. היא נובעת מהתבוננות בגדלות הבורא ובקטנות האדם, ומההבנה שכל נשימה וכל רגע הם מתנה.

ההבדל בין יראה לפחד

פחד הוא תגובה רגשית טבעית לאיום. הוא נולד מחוסר ביטחון או מאיום חיצוני. יראה, לעומת זאת, נובעת מהכרה. היא לא נולדת ממנוסה  אלא מהתבוננות. אדם ירא אינו בורח, הוא נעמד במודעות, בענווה, וביראת כבוד.

אם הפחד מצמצם את האדם, היראה מרחיבה אותו.

אם הפחד סוגר את הלב, היראה פותחת אותו.

אם הפחד בא מן החוץ – היראה באה מן הפנים. 

ההבדל בין יראה לכבוד

כבוד הוא ביטוי חיצוני להכרה בערך של מישהו. יראה – היא אותה הכרה, אך פנימית ועמוקה יותר. אדם יכול לכבד רב, מורה או הורה אך לירוא מהם פירושו להרגיש נוכחות שמרוממת אותו, שמציבה לו מראה של גדלות.

כבוד אומר: אני מכיר בגדולתך.

יראה אומרת: גדולתך נוגעת בי ומשנה אותי.

לכן היראה היא לא רק רגש, אלא מצב תודעתי. היא נוכחות חיה שמזכירה לאדם מי הוא באמת- נברא לפני בוראו, חלק מן הנצח.

כיצד מיישמים יראה ביום-יום

בעת תפילה: לא למהר, לא "לסמן וי", אלא לעצור רגע ולחוש שאתה עומד לפני מלך מלכי המלכים.

בעת דיבור: לזכור שכל מילה בוראת מציאות. דיבור מתוך יראה הוא דיבור נקי, שקול, אמיתי.

בעת מעשה:  לפני כל החלטה לשאול את עצמך: "האם זה מקרב אותי לטוב? האם זה מכבד את הצלם שבי?"

בעת מחשבה: להימנע מחשיבה שלילית!! לדבוק המחשבה נקייה . שאלו את עצמכם האם מחשבה שלי מקרבת אותי לשם או מרחיקה אותי מהאור?

בעת הצלחה:  לא לשכוח את מקור הברכה. יראה שומרת את האדם מלהתנפח בגאווה.

בעת קושי: לזכור שאין דבר מחוץ להשגחה. יראה מלמדת אמון, לא חרדה.

דוגמאות ליראה מחז"ל ומן התנ"ך

אברהם אבינו : "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" (בראשית כב, יב) – לא מפני שפחד, אלא מפני שבחר לשים את רצון ה' מעל רצונו.

משה רבנו : "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוקים" (שמות ג, ו) – יראה של ענווה, לא של פחד.

רבי יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם." – דהיינו, שתהיה היראה טבעית, חלק מהתודעה היומיומית, לא דבר רחוק ומופשט.

יראה:  ראשית הדרך לחכמה

חז"ל לימדו ש"ראשית חכמה יראת ה'" – מפני שהחכמה בלי יראה עלולה להפוך לגאווה. יראה היא שורש הענווה, היא מה שמרכך את הדעת ומכוון אותה לטוב. החכמה מלמדת איך לחיות, אבל היראה מלמדת למה לחיות.

וכששני אלו מתחברים נולדת שלמות האדם.

סוף דבר – סיכום רוחני

מידת היראה היא לא רגש של פחד, אלא הוויה של מודעות. היא השער שבין העולם הגשמי לעולם הרוחני, בין הדעת לבין הלב. יראה אמיתית מולידה אהבה, אחריות, עדינות ושלום פנימי.

וכפי שאומר הזוהר הקדוש:  "לית חכמה קיימא אלא באתר דקיימא יראה" – אין חכמה מתקיימת אלא במקום שבו שורה היראה.

שאו ברכה ואלוהים אתכם!!

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות"

"יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי"

"הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי"

בשלווה, בענווה ובעין טובה

052-36-46-914