מידת הרצון בראי היהדות – המסע מן החשק אל הנשמה,

האדם נברא בצלם אלוהים – ובתוך צלם זה טמונה היכולת לרצות.
הרצון הוא התנועה האלוהית שבאדם, הניצוץ שמושך אותו קדימה,
האש הפנימית שאינה נותנת לו לשקוט עד שיגיע אל תכליתו.
אך כדי להבין את עומק מידת הרצון, עלינו להבחין בין שלושת רובדי התנועה הפנימית באדם: חשק, תאווה ורצון.

הרובד הראשון – החשק: תנועת הגוף

החשק הוא דחף טבעי, תגובה של הגוף למציאות. הוא מבקש חוויה מידית: אוכל, מגע, נוחות, סיפוק. אין בו מחשבה על מחר, אין בו תכלית נעלית  הוא מבקש את ההנאה של הרגע. אך גם החשק נברא לטובה; הוא הכוח שמניע את האדם לחיות, להתנסות, לטעום, לפעול. כאשר החשק נשלט על ידי ההכרה והנשמה  הוא הופך לאנרגיה בונה. כאשר הוא שולט באדם  הוא גוזל ממנו את חירותו.

חז"ל אמרו": איזהו גיבור? הכובש את יצרו"
לא מי שמבטל את החשק, אלא מי שמכוון אותו למקום נכון.

הרובד השני – התאווה: תנועת הנפש

אם החשק נובע מן הגוף, הרי שהתאווה שוכנת בנפש. היא איננה רק דחף פיזי, אלא תשוקה רגשית ורצון להשתייך, להתמלא, להיות נאהב. התאווה מבקשת משמעות בתוך ההנאה  היא כבר נוגעת בעולם הרגשות. אך התאווה עדיין תלויה בזולת: היא רוצה לקבל, להחזיק, להיות נאהבת על ידי מישהו או משהו.
כשאדם חי רק מן התאווה, הוא הופך תלוי בעולם משתנה – שמח כשהוא מקבל, ודואב כשהוא חסר.

העבודה הרוחנית של הנפש היא לטהר את התאווה !
לגלות שבתוך כל תשוקה חיצונית יש געגוע נסתר אל מקור החיים,
אל האור שאין לו סוף- אל ה'.

הרובד השלישי – הרצון: תנועת הנשמה

הרצון האמיתי איננו תאווה ואיננו חשק. הוא נובע ממעמקי הנשמה, ממקום שאין בו חוסר אלא שליחות. הרצון איננו מבקש “לקבל”, אלא להוציא אל הפועל את מה שנמצא בפנים. הוא קול ה' שבתוכנו, הקורא לנו להאיר את העולם בדרך הייחודית לנו.

חז"ל אמרו: “אין דבר עומד בפני הרצון” :
מפני שהרצון נובע ממקום אלוהי, ממעיין שאינו מתכלה.
הרצון הוא הכוונה האלוהית המתבטאת באדם.
כאשר הרצון מחובר לנשמה, הוא מניע את כל המערכת הגוף, הנפש והמחשבה – לקראת הגשמת ייעוד.

מן החשק אל הרצון – מסע של עלייה פנימית

הדרך הרוחנית של האדם היא לזקק את הדחף הבהמי ולהפוך אותו לכוח אלוהי:
החשק הוא האש.
התאווה היא הלהבה.
והרצון  הוא האור.

החשק מושך אל החומר,
התאווה מבקשת רגש,
והרצון – מגלה רוח.

כאשר שלושתם מתאחדים בהרמוניה,
האדם חי את רצון ה׳ בתוכו לא מתוך כפייה, אלא מתוך שמחה פנימית.

חז"ל ומידת הרצון

חז"ל ראו ברצון כוח בורא. נאמר במדרש: “ברצונו של הקדוש ברוך הוא נברא העולם”  ומכאן, שכל יצירה אנושית היא הדהוד לרצונו של הבורא. כאשר אדם מכוון את רצונו לטוב, הוא נעשה שותף למעשה בראשית. וכפי שאמר הרמח"ל: “האדם נברא כדי להידבק בבוראו”  והדבקות הזו מתחילה ברצון להיות דבוק, ברצון לחיות באור ולא בחושך.

סיכום רוחני

• החשק : שייך לגוף, המבקש הנאה.
• התאווה : שייכת לנפש, המבקשת אהבה.
• הרצון : שייך לנשמה, שמבקשת שליחות.

העבודה הרוחנית של האדם היא לזקק את התאווה והחשק עד שיתגלו כרצון טהור. כשהחשק מתקדש, כשהתאווה מזדככת  הרצון מתעורר, והאדם מגלה שהרצון שלו הוא, בעצם, רצון הבורא הפועל דרכו.

הערגה – תנועת הנשמה המאוחדת

החשק, תאווה ורצון כאשר שלושתם פועלים ממדרגה רוחנית אחת,
שילובם יוצר את הערגה !! כלומר, את תנועת הנשמה כלפי מקורה. רצון להידבק בבורא

החשק מעורר את הגוף,
התאווה מציתה את הלב,
והרצון פותח את שערי הנשמה.

כאשר שלושתם מתאחדים, נולדת הערגה!! ערגה היא כוח פנימי של אהבה המבקש לגעת באין־סוף  לומר לבורא עולם "אני רוצה אותך." 

סוף דבר

הרצון האמיתי איננו “שלי”  הוא ה' שבתוכי הרוצה בי. כאשר אני נענה לרצון הזה, אני נעשה כלי לחיים, לשפע, לבריאה. אז אין בי מאבק או ספק רק תנועה אחת של אהבה גדולה, תנועת הרצון האלוהי הזורם בי ומבקש לומר לעולם: יהי אור.

שאו ברכה ואלוהים אתכם!!

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות"

"יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי"

"הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי"

בשלווה, בענווה ובעין טובה

052-36-46-914